פסק-דין בתיק ת"א 14881-12-08

1.         תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, כך לטענתו, כתוצאה מ"תאונת דרכים" - כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

2.         בכתב תביעתו טוען התובע, יליד 21.04.1962, כי ביום 27.10.2006 בשעה 20:30 נהג הוא במשאית מ.ר 32-465-00 (להלן: " המשאית") בכביש 65 לכיוון מערב. לטענתו "התאונה אירעה במהלך טיפול התובע בתקר אשר התגלה בזמן הנסיעה בגלגל של המשאית, לשם פירוק הגלגל התובע השתמש "במפתח צלב", הפירוק היה קשה מאד וכתוצאה ללחץ (כך במקור) על מפתח הצלב לשם פירוק הגלגל, מפתח הצלב קפץ ופגע בידו השמאלית של התובע" (סעיף 4 לכתב התביעה).

3.         עפ"י הנטען, הובהל התובע בדחיפות לבית החולים "הילל יפה", שם אובחנה אצלו הגבלת תנועה ברדיוס דסטאלי, ולאחר בדיקות וצילומים אובחן התובע כמי שסובל משבר ללא תזוזה ברדיוס דסטאלי. לטענת התובע, ידו השמאלית הושמה בגבס, ורק וביום 7.12.2006, למעלה מחודש מיום התאונה, הורד הגבס מידו של התובע. 

4.         התביעה הוגשה כנגד הנתבעת- מבטחת השימוש במשאית. עפ"י הנטען על הנתבעת לפצות התובע בגין נזקיו שנגרמו לו, לרבות כאב וסבל, הפסד השתכרות לעבר ונזקיו הכלליים.

5.         בכתב ההגנה, כפרה הנתבעת בנסיבות אירוע התאונה, וטענה, בין היתר, כי התאונה אינה ממלאת אחר הגדרת תאונת דרכים עפ"י החוק. כמו-כן כפרה הנתבעת בנזקים להם טען התובע.

הראיות:

6.         מטעם התובע הוגשו תצהירי העדות הראשית שלהלן: תצהירו של התובע, בו פירט התובע את נסיבות פציעתו ואת נזקיו. כמו-כן, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם אחיו של התובע, מר אברהים בויראת (להלן: " אברהים"), אשר טוען כי הוא הבחין במשאית עומדת בשולי כביש 65, כי הוא הגיע למשאית על מנת לברר מה אירע, והוא ראה כי התובע סובל מכאבים לאחר שניסה להחליף גלגל, כאשר נאמר לו מייד ע"י התובע כי הוא נחבל תוך כדי פירוק הגלגל (ראו סעיף 5 לתצהירו של אברהים). נוסף על שני התצהירים הנ"ל הוגשו שני תצהירים נוספים של שני בניו של התובע, והם אחמד בויראת, שאף הוא הבחין במשאית אביו של התובע עומדת בשולי הכביש וראה כי אביו נחבל כתוצאה מהחלפת הגלגל, ואמג'ד בויראת, שהצטרף לנסיעה ושהה במשאית בעת שאביו נחבל.

7.         מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אסי והבה, חוקר פרטי, אשר ניהל והקליט שיחה עם התובע וחלק מן העדים.

8.         במהלך שלב הראיות הוגשו המוצגים שלהלן: נ/1 - שרטוט שערך התובע לגבי מקום התאונה; נ/2 - הודעת התובע במשטרה; נ/3 - שרטוט שאף הוא מתאר את מקום התאונה; נ/4 - תקליטור הכולל את השיחות שתומללו בתמליל שהוגש כנ/5 .

המחלוקת:

9.         המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. לטענת התובע, עדותו היתה מהימנה, ועל כן מבקש הוא כי בית המשפט יאמץ את גרסתו. מאידך, מפנה הנתבעת בסיכומיה לסתירות רבות בדברי העדים ולגרסה בלתי הגיונית לה טוען התובע.

הכרעה בטענת התובע לאי קבילות הדיסק הכולל שיחה בינו לבין העד אסי והבה

10.        בטרם אכריע בשאלת האחריות, אסלק מדרכי טענת התובע לאי קבילות הקלטת (דיסק) הכולל שיחה שניהל חוקר מטעם הנתבעת- אסי והבה עם התובע.

11.        לטענת התובע (בסעיפים 103-113 לסיכומיו) "החוקר" אסי ווהבה, לא היה ביום ביצוע החקירה "חוקר פרטי" הרשאי לעסוק בחקירה פרטית והוא אף לא הוכיח כי הוא "מתמחה" במשרד חקירות פרטיות. התובע מפנה להוראות חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה התשל"ב- 1972 (להלן: " חוק חוקרים פרטיים") הקובע, בסעיף 3 שבו, איסור על עיסוק כחוקר פרטי "אלא אם יש בידו רישיון לכך מאת הועדה ובמשרד המיועד לחקירות פרטיות".

12.        אני מקבל טענתו של התובע, כי מר אסי והבה לא היה בעל תואר "חוקר פרטי" ביום ביצוע החקירה, ולפיכך אסור היה לו לעסוק במקצוע כחוקר פרטי . יחד עם זאת, אין בכך כדי לפסול את הראיה (דיסק הכולל שיחה בין אסי לבין התובע). הכלל במשפט הישראלי הוא "הכל כשרים להעיד בכל משפט" (סעיף 2 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971). חוק חוקרים פרטיים הנ"ל הסדיר את הליכי הרישוי והאתיקה המקצועית של החוקרים הפרטיים, וייתכן (ואיני מחווה דעה אודות כך) כי אסי והבה עבר על האיסור האמור בסעיף 3 הנ"ל, אולם, חוק חוקרים פרטיים אינו קובע כלל, לפיו השגת ראיה אגב עבירה על הוראות סעיף 3 מביאה לאי קבילות הראיה.

13.        כלל "הפירות הבאושים" הנהוג בארה"ב, לא התקבל במשפט הישראלי (ראו: ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל פד"י מ"ט (4) 200). לעיתים, קבע המחוקק, הסדר מפורש, לפיו ראיות מסויימות לא תהיינה קבילות אם הושגו בניגוד לדינים ספציפיים (ראו לדוגמא סעיף 13 לחוק האזנת סתר תשל"ט-1979 וסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981). חוק חוקרים פרטיים לא קבע הוראה דומה, ועל כן אפילו לא נגבתה הראיה (הקלטת שיחה) ע"י חוקר פרטי אין בכך כדי לפסול את הראיה.

14.        ודוק, לא נטען ולא הוכח כי מדובר בראיה שהושגה אגב הפרת פרטיותו של התובע. מן השיחה שניהל אסי והבה עולה כי הוא הודיע לתובע מראש כי נשלח על מנת לנהל שיחה לגבי התאונה מושא התביעה.

15.        טענה נוספת העלה התובע, והיא - כי התמליל אינו תואם את השיחה והוא נערך ע"י אדם שלא היה צד לשיחה. אף טענה זו נדחית. התמליל אינו אלא אמצעי עזר והראיה היא הדיסק עליו הוקלטה השיחה ובית המשפט יכול להאזין לשיחה ולהתרשם ממנה.

16.        הדיסק והתמליל הוגשו (נ/4 ו- נ/5). ב"כ התובעת ביקש לשמור לעצמו הזכות להתנגד לקבלת מוצגים  אלה כראיות, לאחר שישמע את השיחה. ההתנגדות הועלתה בסיכומים, ולא התייחסה לתנאי הקבילות הפורמליים או המהותיים, כי אם להכשרתו של אסי. משדחיתי הטענה הנ"ל, הרי הדיסק הינו ראיה קבילה ורשאי בית המשפט להסתמך על תוכנה. לאמור לעיל אוסיף כי במהלך חקירתו זיהה התובע קולו בקלטת ולא כפר בתוכן השיחה או בעצם קיומה (ראו דברי התובע בעמוד 22 שורה 22).